החלטה בתיק ע"ק 15808-11-11

1.         זהו ערר על החלטת הקצין הממונה בהתאם להוראות סעיף 43 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו - 1996 [להלן: " חוק המעצרים"].

            הערר מופנה נגד החלטה מיום 03.11.2011 שקבעה כי יש לשחרר את העוררת בתנאי נלווה - האוסר על העוררת להיכנס לגן "כייפית" ברחוב עין בוקק 5/3 באילת מיום 04.11.2011 לתקופה של 30 ימים. העוררת היא הבעלים המנהלת ומשמשת גם כמטפלת בגן.

2.         תמצית טענות העוררת הן ביחס לחוסר הסבירות במניין הימים (30) בהרחקתה ממקום עבודתה, העדר הסכמתה להרחקה  והעדר ביצוע שימוע לאחר מתן ההחלטה.

3.         הרקע להחלטת רס"מ פרח דרור שנתנה ההחלטה במקום הקצין הממונה ובהתאם לסעיף 25(ד) לחוק המעצרים - הוא חשד לחבלה ברשלנות, בכך שביום 06.10.2011 בגן "כייפית" נכוותה פעוטה במקלחת בעת שהיתה תחת טיפולה והשגחתה של העוררת. ראיות נוספות שהצטברו כנגד העוררת הובילו לחקירה נוספת של העוררת  ביום 3.11.2011. בחקירתה זו, אישרה העוררת כי עת שהתה הפעוטה במקלחת, היא עצמה יצאה מחדר המקלחת. לטענתה יצאה ל- 2 דקות ובטרם פתחה את ברז המים -  זאת בסתירה לעדות מאוחרת  ( של הגב' עדי כץ ) לפיה העוררת הותירה את הפעוטה לבד בחדר המקלחת משך דקות ארוכות כשברז המים פתוח, וצווחות הפעוטה נשמעים מחדר המקלחת.

4.         ביום 9.11.2011 הוגשה הבקשה שלפניי ודיון בבקשה נקבע בו ביום. לבקשת הצדדים הדיון נדחה ליום 13.11.2011. נציג המשטרה התבקש להביא עימו לדיון את תיק החקירה.  במועד הדיון התברר כי תיק החקירה הועבר לפרקליטות וכל שבא לפניי  הוא עותק צילומי ו/או ממוחשב, חלקי בלבד, מתיק החקירה.

            לא נמצא בתיק החקירה המאולתר שבא לפניי - החלטת הקצין הממונה או מחליפתו - רס"מ פרח דרור.  לא נמצא כתב הערובה (למעט עותק שהוצא מהמחשב וחסר חתימת העוררת והקצין הממונה). נוכח כך נדחה הדיון ליום 14.11.2011. נציג החקירה התבקש להמציא את תיק החקירה - בין מצולם ובין במקור על כל מסמכיו.

5.         בפתח הדיון שתקיים ביום 14.11.2011 הוברר, כי למסמכים שהובאו לפניי 11.2011 לא צורפו המסמכים החסרים כפי החלטתי מיום 13.11.2011. בשלב מאוחר יותר של הדיון צורף כתב ערובה ועדות נוספת של הגב' עדי כץ .

בפתחו של הדיון גם הודיע נציג המשטרה כי הוא מסכים  לקצר את מניין ימי הרחקת העוררת מהגן למשך 15 ימים, כך שביום 17.11.2011 תוכל העוררת לחזור למקום עבודתה. ב"כ העוררת סירב וביקש לבטל את החלטת הקצין הממונה לאלתר.

6.         לאחר שעיינתי בבקשה, בחומר החקירה ושמעתי טיעוני הצדדים מצאתי כדלקמן:

6.1       כתב הערובה עליו חתמה העוררת כולל תנאי נלווה המטיל איסור על העוררת להיכנס למקום עבודתה בגן למשך 30 ימים. על פני הדברים נראה כי ההחלטה ניתנה בחוסר סמכות ובניגוד להוראת סעיף 47(ב)(ד) לחוק המעצרים.

            יחד עם זאת, לא מצאתי להורות על בטלות ההחלטה כולה אלא על בטלות יחסית של אותו חלק בהחלטה שניתן בחוסר סמכות, שכן לא יכולה להיות מחלוקת כי לקצין הממונה נתונה הסמכות להרחקה למשך 15 ימים. מה גם שמניין הימים (15) כמעט ומסתיים.

            מכאן - אני מורה על ביטול 15 ימים מסך מניין הימים בהם נאסר על העוררת להיכנס לגן.

6.2       להעתר לבקשת העוררת לבטל יתרת הימים ( 3 במספר) שנותרו  עד לתום מועד הרחקתה מהגן , זאת מהנימוקים הבאים:

א.         מצאתי שנפל פגם מהותי בתהליך קבלת החלטת הקצין הממונה. הגם שההחלטה ניתנה כדין על ידי השוטרת רס"מ פרח צרור, ההחלטה נעדרת הנמקה.

            חובת ההנמקה של הקצין הממונה קבועה בסעיף 37(5) לחוק המעצרים. לעניין זה גם ראה ב"ש 90838/04 (ת"א) (אייל לוי).

            בהקשר זה אני מוצאת, כי יש לדחות את טענות נציג המשטרה לפיהן משהתקבלה החלטה על ידי השוטרת - רס"מ פרח דרור - ובהתאם לסעיף 25(ד) לחוק המעצרים - לא חלה עוד חובת ההנמקה. סעיף 25(ה) לחוק המעצרים מורה אותנו כי שחרור עצור בערובה לפי סעיף קטן (ד) יראוהו כאילו שוחרר על ידי הקצין הממונה. זאת ועוד  משקיימת חובת ההנמקה על מי שהוסמך ליתן החלטה וודאי שחובה זו חלה על מי שהוסמך למלא מקומו על פי החוק.

ב.         טענה נוספת של נציג המשטרה לענין חובת ההנמקה - גם אותה מצאתי לדחות, עניינה בכתב הערובה. לשיטתו של נציג המשטרה, כתב הערובה מהווה החלטה ומכיל בתוכו את נימוקי החלטת הקצין הממונה. למעשה ובפועל - אין כל החלטה אחרת מנומקת בתיק החקירה ולא צריך שתהא, כך טען נציג המשטרה.

            עיינתי בכתב הערובה. למעט שמו ודרגתו של הקצין הממונה, חתימות העוררת, סימון ברובריקה לפיה נאסר על העוררת להיכנס לגן למשך 30 ימים וחתימת השוטרת - אין זכר לנימוק כזה או אחר עליהם התבססה ההחלטה להרחיק את העוררת ממקום עבודתה.

 אין כל רובריקה המפרטת קיומו של חשד או העדר קיומו של חשד, אין כל רובריקה המפרטת את עילת המעצר או האם ניתנה לעוררת הזדמנות להשמיע טענותיה ותגובתה להחלטה שניתנה בעניינה.